#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צו. אשה שאמרה נשביתי וטהורה אני, האם ממתינים לעדים או מתירים אותה מיד 1) כשאמרה שיש לה עדים שהיא טהורה 2) שיצא קול שיש עדים במדינת הים שנטמאה?	1)2) מותרת מיד.	כתובות כג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צז. מדוע הוצרך לשנות את כל המשניות שנאמנים 1) האומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו 2) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו 3) האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני 4) שתי נשים שנשבו, בזמן שהן מעידות זו את זו 5) זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני, בזמן שהן מעידין זה את זה?	"1)2) דאי תנא האומר לחבירו וכו' משום שיש הפסד ממון וכשאמר תחילת דבריו בדעת לגמור בהם ולקחתיה הימנו, אבל עדים שאמרו כתב ידינו שלגבם אין הפסד ממון בעדות זו אימא לא יאמנו לומר אנוסים היינו, דמעיקרא כי אמרו כתב ידינו הוא אדעתא דסהדותא אמרו והדר אימלכו למימר בה אנוסים היינו, קמ""ל. והתוס' (ד""ה דאיכא) פי' בשם ר""ח דאי תנא האומר לחבירו משום דמוחזק אבל בעדים שאין בידם כלום אימא לא, קמ""ל. ואי תנא העדים שאמרו וכו' שאין הדיבור האחרון מועיל אלא לעלמא ומשום אחרים לא היו חוזרים בדבריהם, אבל לגבי עצמו אימא שלא יהיה נאמן, קמ""ל.<br>3) ואם השמיע את שתי המשניות הראשונות הו""א שנאמן מדין הפה שאסר רק בדינים ממוניים אבל באשת איש דאיסורא אימא לא, קמ""ל.<br>4) י""א שנשנת בגלל הסיפא ואם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא. וי""א משום המשנה הבאה שתי נשים שנשבו שבזמן שהן מעידות זו על זו הרי אלו נאמנות וקמ""ל שלא חוששים לגומלין. 5) משום דקא בעי למיתני סיפא מחלוקת רבי יהודה ורבנן אם נאמן כשכל אחד מעיד על חבירו."	כתובות כג: - כד. ותוס'		
